זהבי ואח' נ' טרופיקל פיש שיראל (1989) בע"מ

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.3.13 בכביש 6.

2.לטענת התובעים, התאונה התרחשה בשעה 18:00 או בסמוך לכך. לטענתם, בעוד רכבם עצר עקב עצירת רכב צד ג' שנסע לפניו, חש נהג רכב הנתבעים חבטה עזה ברכבו ונהדף כלפי רכב צד ג'. רכב הנתבעת אשר הגיח מאחוריו לא שמר מרווח המאפשר עצירה בכל עת ולמנוע תאונה, מכאן פגע ברכב התובעים והסב לו נזק.

3.לטענת הנתבעת, התובע פגע ברכב צד ג' אשר היה לפניו ולאחר מכן פגע רכב הנתבעת קלות ברכב התובעים מאחור. לטענתה, לרכב התובע כמעט ולא נגרמו נזקים בחלקו האחורי.

4.התובע העיד בפניי וחזר על גרסתו לפיה הייתה בכביש האטה חזקה ופתאומית ואז פגע בו רכב הנתבע מאחור. רק לאחר שנשאל הודה התובע כי היה רכב נוסף מעורב בתאונה וכי נהדף אל רכב צד ג' כתוצאה מפגיעה רכב הנתבעים ברכבו. התובע ציין כי הפגוש האחורי כמעט ונשבר בעקבות הפגיעה וכי לרכב צד ג' לא נגרמו כלל נזקים.

עד מטעם התובעים העיד כי היתה האטה בכביש ורכב הנתבעים פגע ברכבם מאחור. רק לאחר שנשאל ציין שכתוצאה מפגיעת רכב הנתבע נהדף רכב התובעים לעבר רכב צד ג'.

5.נהג רכב הנתבעת העיד בפניי כי נסע לאחר רכבו של התובע ועקב הבלימה הפתאומית פגע ברכב התובעים. נהג רכב הנתבעת הודה בהגינותו כי לא נגרמו לרכבו נזקים ואינו זוכר אם רכב התובעים פגע קודם ברכב צד ג'. נציג הנתבעת טען כי העובדה שהחלק הקדמי של רכב התובעים פגוע בצורה חזקה יותר מחלקו האחורי מעידה כי רכב התובעים פגע ברכב צד ג' קודם לפגיעת רכב הנתבעת ברכבם.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של הנהג ברכב הנתבעת אך וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת גם על הנתבעת, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנהג ברכב הנתבעת והיא מהימנה עלי. הנהג ברכב הנתבעת הודה כי פגע מאחור ברכב התובעים ואף הודה בהגינותו כי אינו יכול לומר בוודאות כי רכב התובעים פגע קודם לכן ברכב צד ג'.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע נסע מאחורי רכבו של התובע הרי שהיתה מוטלת עליו החובה לשמור מרחק ביטחון לשעת חירום מרכב התובע גם במידה ורכב התובע פגע ברכב צד ג' וגם אם לאו. ומשלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעים קיימת גם כן אחריות לקרות התאונה. גרסתם המתחמקת לפיה לא צוינה כלל מעורבותו של רכב נוסף בתאונה, מעידה כי רב הנסתר על הגלוי. מצופה היה כי התובע והעד מטעמו יתארו את פגיעתו של רכב הנתבעת ואת הדיפתם כתוצאה מכך אל רכב צד ג', כחלק אינהרנטי מסיפור השתלשלות העניינים ולא רק כאשר נשאלו על כך ספציפית ע"י נציג הנתבעת או בית המשפט. לפיכך, עולה ספק רב בדבר מהימנות גרסתם ומצאתי לנכון לקבל את גרסת הנתבע לפיה הצטרף לתאונה קיימת. גם העובדה כי הנזקים משמעותיים יותר בחלקו הקדמי של הרכב, תומכים בגרסה זו. משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע שלא שמר מרחק מהרכב שלפניו ופגע בו, באופן שיכול היה למנוע את התאונה ואת פגיעה רכב הנתבעת ברכבו - 50% מהאחריות לקרות הנזק.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 6,443.5 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 1.9.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: